וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־אַבְשָׁל֗וֹם אַל־בְּנִי֙ אַל־נָ֤א נֵלֵךְ֙ כֻּלָּ֔נוּ וְלֹ֥א נִכְבַּ֖ד עָלֶ֑יךָ וַיִּפְרָץ־בּ֛וֹ וְלֹֽא־אָבָ֥ה לָלֶ֖כֶת וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ׃
האָט דער מלך געזאָגט צו אַבֿשָלומען: נײן, מײַן זון, לאָמיר אַקאָרשט ניט אַלע גײן, כּדי מיר זאָלן ניט פֿאַלן צו שװער אױף דיר. איז ער צוגעשטאַנען צו אים, אָבער ער האָט ניט געװאָלט גײן, און ער האָט אים געבענטשט.
מלבי"ם
ויפרץ בו ולא אבה ללכת שתחלה השיב שנמנע מלכת מצד שיכביד עליו, כי אז בהכרח ילכו עמו כל עבדי המלך, ובאשר הפציר בו השיב שאינו רוצה ללכת מצד עצמו:
מצודת דוד
ולא נכבד עליך. כי כאשר נלך כלנו, יהיה לך לעול כבד וטרחה מרובה:
מצודת ציון
ויפרץ. ענין הפתוי ברבוי דברים, והוא הפוך מן (שם יט ג): ויפצר בם: